תהליך ההערכה כולל, בין היתר, איסוף מידע בעזרת כלי מחקר מדעיים.
מהם הכלים הללו? מה היתרונות והחסרונות של כל אחד? מתי לבחור באיזה כלי?…
ובכן, בצורה מאד כללית ההערכה עושה שימוש בארבע קטיגוריות של כלים: ראיון, שאלון, ניתוח מסמכים ותצפית. בכל אחת מן הקטגוריות הללו קיימים סעיפים נוספים (למשל יש ראיון מובנה, ראיון פתוח, ראיון נאראטיבי…) אך אנו לא ניכנס לכך כאן.

ראיון – הוא כלי איכותני (להבחנה בין איכותני וכמותי יוחד הפוסט השלישי) אשר במסגרתו מתקיימת שיחה בין המרואיין והמראיין. יתרונו המרכזי של הכלי הזה הוא בכך שבמהלך השיחה ניתן לקבל מידע עשיר ומגוון, לעיתים גם כזה שלא ציפינו לקבל בתחילת הראיון. חסרונו המרכזי הוא בכך שאיסוף המידע וניתוחו אורכים זמן רב, ולכן יש קושי להפעיל כלי כזה על אוכלוסיה גדולה. מאחר שקבוצת מיקוד הינה כלי נפוץ בהערכה, חשוב לציין כי היא למעשה סוג של ראיון קבוצתי.
שאלון – הוא כלי כמותי בד"כ, אשר במסגרתו נבנית סדרת שאלות, לרוב סגורות (כלומר יש מספר תשובות אפשריות והמשיב צריך לבחור מביניהן), אשר מועברת לאוכלוסיה ממנה אנו מעוניינים לקבל תשובות. יתרונו המרכזי של הכלי הזה הוא בכך שהוא מאפשר לקבל תשובות מאוכלוסיה גדולה. חסרונו המרכזי הוא בכך שגם השאלות וגם מגוון אפשרויות התשובה מוכתבים למשיב ועליו לענות בהתאם, או במילים אחרות מקבלים תשובה רק על מה ששואלים ואין תובנות חדשות.
ניתוח מסמכים – המעריך אוסף ומנתח מסמכים רלוונטיים לפרוייקט, למשל פרוטוקולים של ישיבות, תכנית הפרוייקט, תכתובות בין בעלי עניין שונים, פרסומים וכ'ו. יתרונו המרכזי של הכלי הזה הוא בכך שהוא מאפשר לקבל זויות ראיה ייחודיות על הפרוייקט, אשר ללא המסמכים הללו לא היו זמינות להערכה. חסרונו המרכזי הוא בכך שלא תמיד המסמכים הללו רלוונטיים או משקפים נאמנה את המציאות.
תצפית – זהו כלי אשר במסגרתו המעריך נוכח בפעילויות של הפרוייקט המוערך ומתרשם מהן. יתרונו המרכזי הוא בכך שזהו כלי ההערכה היחיד בו המעריך מקבל מידע מכלי ראשון – בכלים האחרים הוא מקבל דיווח על המציאות דרך עיניהם של המרואיינים, המשיבים על השאלון וכותבי המסמכים ואילו כאן הוא צופה במציאות בעצמו. חסרונו העיקרי, בדומה לחסרונו של הראיון, הוא בכך שאיסוף המידע וניתוחו אורכים זמן רב.

אז איך בוחרים כלים? מתי מתאים לבחור איזה כלי?
בחירת כלי הערכה היא תהליך המאזן בין הרצוי והאפשרי.
לגבי הרצוי: אם אנו מעוניינים לקבל תובנות על המציאות, ראוי שנשתמש בכלים פתוחים (ראיונות) ואם אנו רוצים לבחון השערה, אפשר להשתמש בכלים סגורים (שאלונים). כך למשל, אם אנו מעוניינים להכריע בין שתי אפשריות (למשל ההשתלמות היתה טובה או לא) אפשר לבחון את זה בשאלון. לעומת זאת אם אנחנו רוצים להבין מה קרה בהשתלמות באופן כללי יותר, נבחן זאת בעזרת ראיון.
מעבר לכך, תמיד מומלץ לקבל נתונים מ "כלי ראשון", כלומר תצפית, שכן חשוב למעריך להיות נוכח בחלק מן ההתרחשות אותה הוא מעריך, וכן חשוב לבחון מסמכים רלוונטיים.
לגבי האפשרי: לא תמיד השימוש בכלים הרצויים אפשרי ואז יש למצוא תחליפים. למשל אם לדעתינו יש מקום לאסוף מידע בעזרת ראיונות, אך יש לשמור על אנונימיות המרואיינים, נאלץ לבחור בכלי חלופי המאפשר אנונימיות (למשל שאלון אנונימי). או אם אנו חושבים שחשוב מאד לקבל מידע לגבי ישיבות שהתקיימו ומעוניינים לנתח את הפרוטוקולים, אך אילו אינם זמינים לנו, נאלץ לקבל מידע לגבי הישיבות הללו בכלים חלופיים (למשל ראיונות עם משתתפי הישיבות).

לרוב אין מערך כלי הערכה "נכון" אלא יש מספר מערכים אפשריים, אבל "כלל אצבע" חשוב בבחירת כלי הערכה הוא שמומלץ לא לבחור בכלי אחד בלבד. איסוף מידע ביותר מאשר כלי אחד מאפשר לקבל תמונה מורכבת יותר של המציאות וכן מאפשר לתָקף ממצאים – אם קיבלנו ממצא דומה בשימוש בשני כלים, משמעות הדבר היא שכפי הנראה ממצא זה חזק, או בלשון יום יומית קיים סיכוי רב יותר שהממצא הזה "נכון".

וחשוב לזכור, שגם כלי טוב, אפשר להרוס על ידי שימוש לא נכון!
להתראות,
ארי

לקוחות הערכה רבים מבקשים לבחון את תוצאות הפרוייקט המוערך. הם מעוניינים לבחון מה קרה בעקבות הפעלת הפרוייקט.
קיימות שתי גישות מרכזיות לבחינת תוצאות: הערכה התלויה במטרות (goal oriented evaluation) וכזו שאינה תלויה במטרות (goal free evaluation).

הערכה שתלויה במטרות מניחה כי יש קשר בין מטרות הפרוייקט ותוצאותיו. הערכה כזו מבקשת לבחון האם ובאיזו מידה הפרוייקט השיג את מטרותיו המוצהרות. לשם כך ההערכה ממפה את מטרות הפרוייקט ובונה כלים אשר יבחנו את מידת השגתן.

הערכה שאינה תלויה במטרות מניחה כי תוצאות הפרוייקט אינן בהכרח קשורות למטרותיו. הערכה כזו מבקשת לבדוק את השפעות הפרוייקט ללא קשר למטרותיו. לשם כך ההערכה בונה כלים אשר יזהו את תוצאות הפרוייקט ורק לאחר מכן בוחנת האם תוצאות אילו קשורות למטרות.

אני מעוניין להרחיב מעט על הקשר בין המטרות והתוצאות. בשתי הגישות קיימת הנחה כי קיימות תוצאות צפויות, הנגזרות ממטרות הפרוייקט, ותוצאות בלתי צפויות, אך הגישות נבדלות זו מזו במשקל אותו הן מייחסות לכל אחת מקבוצות התוצאות, ומכאן גם בהליך המחקרי.

ישנן יתרונות וחסרונות לכל אחת מן הגישות, ולא ניכנס אליהם כאן, אך אני מעדיף את הגישה של הערכה התלויה במטרות. לדעתי, היתרון המרכזי של ההערכה התלויה במטרות, על פני זו שאינה תלויה במטרות הוא העובדה כי הראשונה מניחה שההשפעה שלנו על המציאות איננה אקראית בלבד. אמנם קיים מרכיב אקראי, אך יש לנו כבני אדם "זכות" לתכנן תכניות, להוציאן לפועל ולצפות שמטרות התכניות הללו יושגו.

קיימים מודלים שונים הבוחנים את הקשר הזה בין מטרות ותוצאות, ביניהם המודל הלוגי* ומודל ה **CIPP. המשותף למודלים הללו ולעוד אחרים היא העובדה כי הם מניחים כי מתקיים רצף פעולות רציונאלי בדרך בין המטרות והתוצאות.

מודל ה CIPP למשל מניח את קיומו של הרצף הבא:

מטרות – תכנון – ביצוע – תוצאות

לאחר שהוגדרו מטרות הפרוייקט, יש לתכנן תכנית אשר תסייע להשיג מטרות אילו – תכנון הפרוייקט. לאחר שהושלם התכנון, יש לבצע את התכנית, מתוך הנחה כי ביצוע התכנית כראוי יביא לתוצאות – תוצאות אילו אמורות להיות, בין היתר, מטרות הפרוייקט המושגות.

רצף זה מניח כי ניתן לכוון את מעשינו – אם נבנה תכנית מתאימה ונוציא אותה לפועל באופן מתאים אנו עשויים להשיג את מטרות הפרוייקט – הדרך חשובה להשגת המטרה!

על מנת לסייע לעצב את הפרוייקט, לבחון את תוצאותיו, להבין את הסיבות לתוצאות אילו ולקבל החלטות לעתיד, חשוב שההערכה לא תסתפק בבחינת המטרות והתוצאות, אלא תבחן את כל הרצף ביניהן.

חשוב שההערכה תשאל מהן מטרות הפרוייקט, מהי התכנית שנגזרה ממנו, איך יצאה תכנית זו לפעול ומהן התוצאות.

להתראות,
ארי

* על המודל הלוגי ניתן לקרוא ב- http://www.uwex.edu/ces/pdande/evaluation/evallogicmodel.html
** על מודל ה CIPP ניתן לקרוא ב- http://www.wmich.edu/evalctr/checklists/cippchecklist.htm

האם לבצע הערכה איכותנית או כמותית? זו שאלה שניצבת בפני מעריכים ולקוחות המזמינים הערכה גם יחד. השאלה הזו מקורה ב"קרב ענקים" המתרחש בעשורים האחרונים בזירה המחקרית בכלל ובתחום ההערכה (או המחקר היישומי) גם כן, בין הפרדיגמה הפוזיטיביסטית לפרדיגמה הקונסטרוקטיביסטית.

הפרדיגמה הפוזיטיביסטית, אשר ממנה נגזר המחקר הכמותי, הייתה שלטת במחקר עד אמצע המאה העשרים. בקיצור נמרץ היא מניחה כי קיימת אמת אחת מדעית הניתנת למדידה בכלים מדוייקים, ופועלת במנגנון של פירוק המציאות לחלקים, ניסוח השערות לגבי חלקים אילו, ולאחר מכן אישוש או הפרכה של ההשערות בעזרת ניסויים. מתוך אוסף ההשערות המוכחות והמופרכות נבנית תמונת העולם, אשר הולכת ומתקרבת ל"תיאור האחד האמיתי" אודות העולם.

הפרדיגמה הקונסטרוקטיביסטית, אשר ממנה נגזר המחקר האיכותני,הולכת וצוברת תאוצה מאז אמצע המאה העשרים בקרב חוקרים כאלטרנטיבה לפרגידמה הפוזיטיביסטית. היא מתאפיינת ביחסה ההוליסטי לתופעות ומניחה שהמציאות כפי שאנו מכירים אותה הינה תוצר של קשרי גומלין בין כל מרכיבי התופעה וכן בינם לבין החוקר. ולכן חשוב לנסות ולשמור על מורכבות התופעה, ולהבינה בזכות מורכבות זו. מחקר איכותני יכול לסייע לנו לא רק לאשש או להפריך השערות, אלא גם לפתח השערות לגבי המציאות

מאחר והפרדיגמות הללו הפוכות זו לזו במובנים רבים, בחירת הפרדיגמה גוזרת את תהליך המחקר, הכלים והניתוח.

אז במה לבחור?
כוחו של המחקר האיכותני הוא ביכולתו להתבונן על תופעה בכללותה ולכן ביכולתו לספק תובנות ולייצר השערות ותיאוריות לגבי המציאות. מחקר כזה דורש משאבי מחקר רבים ולכן לא מתאים לבחינת תופעה בקרב מספר רב של נבדקים.
לעומתו, כוחו של המחקר הכמותי הוא ביכולתו לבחון השערה בקרב מספר רב של נבדקים, אך ללא השערה לגבי התופעה אין אפשרות לבצע מחקר כזה.

במובנים רבים מחקר איכותני ומחקר כמותי משלימים זה את זה. מחקר איכותני מספק השערות ומחקר כמותי מאפשר לנו לבדוק את מידת נכונותן. מחקר כמותי מצביע על תופעות ומחקר איכותני מסייע לנו להסביר אותן. ולכן אולי לא צריך לשאול "במה לבחור" אלא "מהו השילוב הנכון בין מחקר איכותני ומחקר כמותי"? שילוב כזה יכול להיות כמובן שונה בין פרוייקטים שונים.

אפשר להשוות את תהליך ההערכה לתהליך של היכרות עם שטח חדש. היכרות כזו כוללת סריקה של פני השטח, אך כוללת גם קידוחי עומק במקומות מסויימים, לבחינה מעמיקה יותר של הרכב הקרקע. כאשר מחברים בין ממצאי סריקת השטח וממצאי קידוחי העומק אפשר לקבל תמונה עשירה ורלוונטית של השטח החדש.
כך גם בהערכה – חיבור המידע המתקבל ממחקר איכותני וזה המתקבל ממחקר כמותי מסייע לקבל תמונה עשירה ורלוונטית ולכן, לדעתי, במקרים רבים כדאי לבנות מערך הערכה העושה שימוש בשני הכלים ובשתי הגישות. מערך מחקר כזה נקרא "מחקר מעורב" או "mixed method research".

מחקר כזה מאפשר לנו לפתח השערות וגם לאשש או להפריך אותן.

מעריכים המתכננים מהלך הערכה יכולים לבחון את השאלה "מהו המינון המתאים בין מחקר כמותי ואיכותני?" ולקוחות הערכה יכולים לבחון את מהלך ההערכה המוצע לכם בין היתר על ידי השאלה האם הוא כולל שילוב בין שתי הגישות, ואם כן באיזה אופן.

להתראות,
ארי

ההערכה הינה פרופסיה צעירה שעברה גלגולים רבים בעשורים האחרונים.
בשנת 1989 כתבו גובה ולינקולן* על ארבע דורות בהערכה.
הדור הראשון נקרא "דור המדידה". לדור זה אפשר לשייך מבחנים למיניהם (פסיכומטרי, בגרות, מבחנים פסיכולוגיים שונים ועוד). בתהליך הערכה זה המעריכים אינם מתערבים כלל, אלא צופים בתוצר הסופי ומנתחים אותו בעזרת קריטריונים אחידים.
הדורות הבאים הם "דור התיאור" ודור השיפוט". המעריכים בדורות אילו כבר מוסרים תיאור של המתרחש ולא רק תוצאת התהליך. כאן נכנס המושג של הערכה מעצבת, המתייחסת לתהליך ולא רק הערכה מסכמת כפי שנהגו בדור הראשון. המעריכים אף מתערבים חלקית בתהליך בכך שהם מסייעים לפתח את מטרות התהליך.
הדור הרביעי והאחרון (בינתיים) נקרא "הדור הקונסטרוקטיביסטי". זהו דור המפרש את הממצאים באופן סובייקטיבי לחלוטין. דור זה נוקט בגישה הרלטיביסטית, ומניח כי אין אמת מוחלטת ואין מציאות אובייקטיבית. כל ממצא ותופעה הינם בעלי משמעות רק בתוך ההקשר המלא ממנו הם באים.

בדור הרביעי קיימות גישות שונות, ואחת מהן היא גישת ההערכה המשתפת (Participatory Evaluation). הערכה משתפת כשמה כן היא, משתפת את הלקוח בכל שלבי ההערכה. הלקוח משפיע על ההערכה וההערכה משפיעה על הלקוח. הלקוח הוא חלק מעיצוב תהליך ההערכה. בכך מנסים המעריכים להבטיח רלוונטיות של תהליך ההערכה וסיכויי יישום גדולים יותר.
המעבר של המעריכים מכסא ה"שופט האובייקטיבי" בדור הראשון לכסא ה"נווט המעורב" בדור הרביעי הינו מעבר ברוח הזמן שלנו, רוח העידן הפוסטמודרני. מעבר זה מסמן ויתור על הניסיון של המעריך להיות משמעותי על ידי ייצוג של אמת מוחלטת. במקום זאת המעריך מנסה להיות משמעותי על ידי הבניה של מציאות רלוונטית ללקוח, בשיתוף עימו.
הגישה המשתפת מגדילה את הסיכוי לכך שיעשה שימוש במסקנות והמלצות ההערכה שכן הלקוח הינו חלק מתהליך העיצוב זה (אולי נדבר בעתיד על שימוש בהערכה יותר בהרחבה), אבל לפעמים מזמינים אותנו המעריכים לתת גם מידע תיאורי, שיפוטי ולהוציא מסקנות והמלצות מוחלטות ולא יחסיות – מבקשים אותנו להיכנס לנעלי הדורות הקודמים.
האם אפשר? האם צריך?
לדעתי, הערכה היא בראש וראשונה מקצוע של מתן שירות והמעריך הוא בראש וראשונה נותן שירות.
כאיש מקצוע, חשוב שיבין מהו השירות אותו מבקש הלקוח שלו. חשוב גם שיסביר ללקוח מהם היתרונות והחסרונות של השירות אותו הוא מבקש… ואח"כ חשוב שייתן את השירות הזה, וכן, לדעתי אנחנו, המעריכים, צריכים להיות גמישים מספיק כדי לתת שירותים מכל ארבע הדורות!

להתראות,
ארי

* הכתוב כאן מבוסס בין היתר על:

מור, מ. (1993) "הדור הרביעי של ההערכה" הד החינוך, 11.12-13.
Guba, E. G. & Lincoln, Y. S. (1989) Fourth generation evaluation. Sage Publication.

הערכת פרוייקטים דומה לגשש – אתה שולח אותו קדימה, לצדדים ולכל הכיוונים על מנת לאסוף מידע שיסייע לקבל החלטות להמשך הדרך.
שמי ארי נוימן, אני גר בגליל. למדתי ביולוגיה וזואולוגיה בתואר ראשון ושני, וחינוך בתואר שלישי. אני עוסק בהערכת פרוייקטים ותכניות (Project Evaluation) למעלה מ 20 שנים ומשמש כמנהל עמית ב "מובנים – צוות הערכה".

בלוג זה עוסק בהערכה בכלל ובהערכת פרוייקטים ותכניות בפרט, ונראה לי שעל מנת להתחיל את הכתיבה בו, חשוב לענות על שתי שאלות: למה חשוב להעריך פרוייקטים ותכניות? ו למה לכתוב על זה בלוג?
(אולי אפשר לשאול גם שאלה ראשונית יותר- מה זה הערכת פרוייקטים ותכניות, אבל אני מניח שהקורא מכיר את המושג, ואולי, אם יהיה צורך, אקדיש את אחד הפוסטים הבאים לשאלה הזו).

למה חשוב להעריך פרוייקטים (או למה לקיים תהליך הערכה מסודר)?
כתשובה לשאלה הזו אני מעוניין להעלות שני טיעונים:

טיעון מספר 1:
– הערכה מספקת מידע חיוני – הובלה של פרוייקט כלשהו ללא הערכה דומה לנהיגה בעיניים קשורות – הרבה מידע חשוב לצורך קבלת החלטות והתקדמות חסר!
– הערכה מספקת תובנות – היא מסייעת להתבונן על תהליכים, לעצב אותם בזמן אמת ולהפיק מהם לקחים לתהליכים עתידיים.
לכן חשוב לקיים הערכה – הערכה היא כלי ניהולי חשוב – למי שמנהל את זמנו הפרטי, או את משק הבית או צוות עבודה, או חברה גדולה שמעסיקה מאות עובדים…

טיעון מספר 2:
– הערכה היא תהליך של מחקר יישומי השואב את תקפותו ועוצמתו גם מתהליך מחקרי מסודר המאפשר לעמוד מאחורי תוצאות ההערכה.
– לעיתים קרובות מתקבלות החלטות על בסיס הערכה אינטואיטיבית. במצב כזה קיים קושי לעמוד מאחורי תוצאות ההערכה מאחר והערכה אינטואיטיבית אינה בוחנת באופן שיטתי את סיבת ההערכה ומטרותיה, את כלי ההערכה, את אוכלוסיית המחקר את תקפות הממצאים ואת משמעותם.
– לתוצאות ההערכה יש השלכות חשובות ולעיתים אף הרות גורל על אנשים, ארגונים ותהליכים.

לכן חשוב שתהליך הערכה יהיה מסודר, מובנה ומושכל!

על מנת שנוכל לעמוד מאחורי ממצאי ההערכה, מסקנותיה והמלצותיה, ולתכנן את מעשינו על בסיסה, חשוב לעבור מהערכה אינטואיטיבית להערכה מובנית.
חשוב לבחון באופן שיטתי את סיבת ההערכה ומטרותיה, את כלי ההערכה, את אוכלוסיית המחקר את תקפות הממצאים ואת משמעותם (וגורמים נוספים עליהם נדון בעתיד) גם בשלב תכנון ההערכה, גם בשלב הביצוע וגם בשלב הגשת המסקנות וההמלצות.

אבל המעבר מפעולה אינטואיטיבית לפעולה מושכלת אינו פשוט והוא כרוך לעיתים בהתנגדויות. אני יודע זאת על בשרי.

הפעם הראשונה שנתקלתי בהערכה כפרופסיה הייתה לפני ? שנים, כשהייתי חלק מצוות שעסק בהובלת פרוייקט שינוי במערכת החינוך. בפרוייקט זה הוצמדה לי הערכה. אני חייב להודות שבהתחלה היה לי קשה שמישהו ילווה את עבודתי יתבונן בי מקרוב, יבחן באופן שיטתי את המטרות שלי, את דרכי הפעולה, את התוצאות… אבל כבר במפגשים הראשונים עם המעריך הרגשתי שאת מקום ההתנגדות מחליפים סקרנות ועניין – הרגשתי שעומד לרשותי, לצורך ניהול, כלי עבודה מחקרי שהפוטנציאל בו עצום!
ההתבוננות המושכלת, המידע שעלה מן ההערכה לצורך קבלת החלטות, התובנות שעלו לגבי עצמי ולגבי הפרוייקט והשיח המפרה עם המעריך, כל אלו גרמו לכך שעד מהרה הייתי "מכור" לתהליך.
משם המעבר ללמידה, הוראה ועיסוק בהערכה היה ברור ומתבקש עבורי … והנה אני כאן היום.

ואולי כאן טמונה גם התשובה לשאלה השנייה: למה לכתוב על זה בלוג?

עבורי, מטרתו של הבלוג היא לשתף כמובן בהגדרות, במושגים, במבנה של תהליך ההערכה עצמו, בשיטות, מודלים וכו', אבל גם בחוויה, בהתלבטויות, במשמעויות, בקשר בין מעריך ומוערך, בדילמות אתיות ועוד.
חשוב לי לשתף בנושאים הללו בין היתר כדי לקדם את תרבות ההערכה, שעבורי היא תרבות של התבוננות מושכלת על המציאות, של אחריותיות למעשים שכל אחד מאיתנו עושה, ושל התקדמות ושיפור הנשענים על מידע רלוונטי ותהליכי קבלת החלטות.

עוד משהו חשוב – בינתיים אין כאן מקום לתגובות אבל מי שמעוניין להגיב, מוזמן לשלוח את התגובה למייל שלי ואני אשתדל לענות. כמו כן מי שרוצה לקבל הודעה על עדכון בבלוג מוזמן לשלוח הודעה לאותו מייל.

ובסוף נקודה למחשבה – המילה הערכה (Evaluation) מקורה בעברית בשורש "ערך" (Value), אך היא מתארת גם אומדן (Assessment), וגם ביטוי של יוקרה וכבוד (Appreciation).

להתראות,
ארי

מתכנן פרויקט חינוכי ולא בטוח לגבי התוצאות?

רוצה לברר אם כבר בוצעו פרויקטים דומים?

זקוקה להערכת עלויות לחלקים השונים של הפרויקט?

המומחיות שלנו היא להעריך פרויקטים לפני צאתם לדרך, ממכלול היבטים:

• האם יש מקום לפרויקט כזה
• עם אילו גופים צריך לשתף פעולה
• מהן העלויות ומהם מקורות המימון האפשריים
• משך הזמן המוערך לכל שלב בפרויקט
• אילו פרויקטים דומים כבר בוצעו ברחבי העולם

השירות שלנו כולל תחקיר…

בסיומו של התהליך מקבל הלקוח מסמך מסכם ברור, הכולל….

מתכנן פרויקט חינוכי ולא בטוח לגבי התוצאות?

רוצה לברר אם כבר בוצעו פרויקטים דומים?

זקוקה להערכת עלויות לחלקים השונים של הפרויקט?

המומחיות שלנו היא להעריך פרויקטים לפני צאתם לדרך, ממכלול היבטים:

• האם יש מקום לפרויקט כזה
• עם אילו גופים צריך לשתף פעולה
• מהן העלויות ומהם מקורות המימון האפשריים
• משך הזמן המוערך לכל שלב בפרויקט
• אילו פרויקטים דומים כבר בוצעו ברחבי העולם

השירות שלנו כולל תחקיר…

בסיומו של התהליך מקבל הלקוח מסמך מסכם ברור, הכולל….

מתכנן פרויקט חינוכי ולא בטוח לגבי התוצאות?

רוצה לברר אם כבר בוצעו פרויקטים דומים?

זקוקה להערכת עלויות לחלקים השונים של הפרויקט?

המומחיות שלנו היא להעריך פרויקטים לפני צאתם לדרך, ממכלול היבטים:

• האם יש מקום לפרויקט כזה
• עם אילו גופים צריך לשתף פעולה
• מהן העלויות ומהם מקורות המימון האפשריים
• משך הזמן המוערך לכל שלב בפרויקט
• אילו פרויקטים דומים כבר בוצעו ברחבי העולם

השירות שלנו כולל תחקיר…

בסיומו של התהליך מקבל הלקוח מסמך מסכם ברור, הכולל….

מתכנן פרויקט חינוכי ולא בטוח לגבי התוצאות?

רוצה לברר אם כבר בוצעו פרויקטים דומים?

זקוקה להערכת עלויות לחלקים השונים של הפרויקט?

המומחיות שלנו היא להעריך פרויקטים לפני צאתם לדרך, ממכלול היבטים:

• האם יש מקום לפרויקט כזה
• עם אילו גופים צריך לשתף פעולה
• מהן העלויות ומהם מקורות המימון האפשריים
• משך הזמן המוערך לכל שלב בפרויקט
• אילו פרויקטים דומים כבר בוצעו ברחבי העולם

השירות שלנו כולל תחקיר…

בסיומו של התהליך מקבל הלקוח מסמך מסכם ברור, הכולל….